ירכא

על פני 16,000 דונמים בגליל משתרע תחום השיפוט של ירכא, כפר ש-13,000 תושביו הם דרוזים. הכפר קם עוד במאה האחת עשרה, עת הופצה הדת הדרוזית, וצאצאיהם של חלק ממפיצי הדת גרים בירכא של היום. היישוב נקרא כך על שמו של חושאי הירכי, יועצו של המלך דוד, שקברו נמצא בירכא. את הקבר מבקרים גם דרוזים וגם יהודים.

בשנת 1948, מלחמת השחרור, התקבצו בירכא דרוזים מכפרים מכל רחבי הגליל. הם התגוררו באוהלים, ומספרם הגיע ל-50 אלף איש. לאחר המלחמה חזר חלקם ליישוביהם המקוריים או לכפרים סמוכים. המועצה המקומית של הכפר הוכרזה ב-59'. כיום מתגוררים בכפר צעירים רבים, עם התפלגות של 50 אחוז מתחת לגיל 18 ו-50 אחוז מעל. עד תחילת שנות ה - 60 התפרנסו תושבי ירכא בעיקר מחקלאות, כשהתחום העיקרי היה מטעי זיתים וקצת פחות גידולי פלחה (חיטה, שעורה וכדומה). בשנת 57', כשהוחל חוק גיוס חובה לדרוזים, תושבי הכפר החלו להצטרף לכוחות הביטחון – צבא, משטרה ושירות בתי הסוהר.

התעשייה בכפר החלה להתפתח בשנים 71' - 72' אז הוקם מפעל למתכת כבדה שהעסיק קרוב ל-400 עובדים. בעקבותיו הוקמו מפעלים נוספים וחנויות, שעם השנים החלו להעסיק גם נשים. בשנת 1989 נולדה תוכנית אזורית לפיתוח המסחר והתעשייה בירכא, שעודדה יזמים תושבי הכפר להקים עסקים באזור התעשייה. כיום נחשב אזור התעשייה בירכא לגדול ולמפותח ביותר באזור כולו במגזר הלא יהודי, ובתחומו מועסקים כ-3,000 עובדים, מהם גם תושבי הכפר וגם תושבים מהאזור.

בירכא מושם דגש על חינוך הדור הבא וטיפוח הצעירים: בכפר ארבעה בתי ספר תיכוניים (מהם אחד למדעים המשותף לכל הסביבה), ארבעה בתי ספר יסודיים, וחטיבת ביניים גדולה.